• Wix Facebook page
  • Wix Facebook page
     052-4790654    |    clarisa@clarisateitel.co.il

 

20/5/2014
 

מאמר צהוב לל"ג בעומר

את כמות הצהוב שפגשתי השבוע לא פגשתי בכל ימי עד עתה.

 

מה קרה לי כשפגשתי את השמש

 

התחלתי השבוע בקורס מיוחד בשם "שבע השמשות". (מרגיש לי כבר מיותר לציין את שרשרת צירופי המקרים הקסומה שהביאה אותי אליו...)

זהו קורס הפותח צוהר אל הרפואה שמנית, שמאז ומעולם סקרנה אותי. בסתר ליבי, ומשחר ילדותי איחלתי לעצמי שאיזה שמאן אינדיאני מקורי שיקראו לו ירח כחול, או חץ שלוח, או אולי ענן לבן, יקח אותי תחת חסותו וילמד אותי את כל מה שהנחילו לו אבותיו, כשברקע ערבות אריזונה וסוסי פרא דוהרים.

עד אז, מצאתי לי את "שבע השמשות"*. שבעה מפגשים קסומים ומדויקים דרכם אנחנו נחשפים לקצה קצהו של העולם השמני.

היום, בתזמון מדויק אך לא מתוכנן. למדנו על השמש שלנו, על השמש הפנימית במרכז כדור הארץ, על השמש הרוחנית ועל שבעת הכיוונים במחזור החיים הגדול.

היא חיצונית לנו והיא בוערת בתוכנו.

כשהיא בתוכנו מתחת לסרעפת ומעל הטבור, היא מתגלמת  כמרכז אנרגטי בשם מקלעת השמש האחראית על הרצון הפנימי, על התשוקה, על הבערה הפנימית, על הגדרת האני, על האינטואיציות ועל תחושות הבטן.

בעומדה יציבה בחלל, השמש, כדור האש הגדול, כח החיים, היא זורחת, היא שוקעת, היא בוערת, היא שורפת, היא העוגן של הקיום האנושי.

 

באיזון נכון היא נותנת לנו אור, חום, חיים, פוטוסינתזה וים של ויטמין די  ובחוסר איזון היא עלולה להביא להרס וחורבן.

 

ולא שלא ידעתי את זה קודם, הרי נולדתי למציאות הזאת, אבל משהו הדהד לי הפעם שונה. קיימת מחזוריות ביקום. קיימת מחזוריות בתוכנו. אנחנו מיקרוקוסמוס של היקום. כל מה שיש בעולם החיצוני קיים גם בתוכנו...וההפנמה של הידע הזה הביאה עלי את השלווה שכל כך ייחלתי לה בתקופה האחרונה
 

אז מה ריגש אותי כל כך?
 

  • שיש דבר כזה מחזור חיים גדול

  • שהחיים הם תנועה אחת מתמדת ותמיד לאותו הכיוון

  • שגם בי קיימת מחזוריות בדיוק כמו בתהליך השקיעה והזריחה של השמש

  • שאני יכולה להיות רגע אחד באור השמש ורגע אחד בצל הירח החסר

  • שלהיות בחשכה זה לא דבר רע בכלל

  • שניתן להפיק את המרב מכל מקום במעגל המחזורי בו אני נמצאת

  • שגם אם כרגע חושך מוחלט, עוד מעט יפציע השחר

  • שהדבר הקבוע ביותר שקיים הוא השינוי

  • שבשביל להכיל את האור ולמצות אותו, צריך לפעמים מנוחה בחשכה

 

מה קרה לי כשפגשתי את האש של ל"ג בעומר

 

ל"ג בעומר מעורר אצלי זיכרון מימי נעורי העליזים. מול הבית שגרתי בו היה שדה רחב ידיים שתמיד אירח אותו ואת חברי באהבה. הייתה לנו שם פינת זולה שהוארה באש המדורה בכל ל"ג בעומר. רק שבחג אחד, בהגיענו לגיל שבו היה לנו אומץ להתערבב, קרה מה שקרה. האש בערה, מתחת לראשי הייתה מונחת ירך ועל בטני צרור תלתלים מוטל, שרנו שירים וחשבנו במי להתאהב באותו הלילה עד ש...צעדיו הרועמים של אבי מהבניין ממול הרעידו את האדמה והעלו ענני אבק מבשרי רעות: "בואי הביתה, מספיק עם כל הרעש הזה, אני עובד מחר!"

קמתי בראש מורכן מתוך הערימה של החברה, הבטתי לאחור על חברי וביקשתי מאלוהים שיעבור הזמן כדי שאהיה כבר בת 18.

 

אולי בגלל זה ואולי לא, אני לא אוהבת את ל"ג בעומר. אולי בגלל זה ואולי לא, אני תומכת נלהבת בצמצום החג לטובת איכות הסביבה. אולי בגלל זה ואלי לא, אני לא מבינה את הקשר בין מותו של רבי שמעון בר יוחאי, הפסקת מותם של תלמידי רבי עקיבא והפצת הבשורה על מרד בר כוכבא לבין הדלקת מדורות בימינו.

מצד שני היום אני הורה, וממרום ההורות שלי, אני מביטה על בני הצעיר בעודו עוסק במלאכת ההפקה של המדורה הכיתתית.
 

ומה ריגש אותי כל כך?
 

  • שלא משנה מה הגיל הכרונולוגי. כל עוד האדם מחובר בתשוקה למעשיו, כל הכישורים והחוזקות מתגייסים לטובת העשייה

  • שלא תמיד ההיסטוריה חוזרת. אמנם ההתכנסות החברתית התקיימה בסמוך לבית שלנו, אבל במקום להתפרץ לשיא הערב, ספגנו בהנאה את הרעש וחיכינו עד 02:30 כדי לקרוא לו הביתה

  • שאש אש מדורה מחברת ומגבשת את היושבים סביבה

  • כל עוד האש מבוקרת היא מפיצה חום ושמחה

  • שלא משנה מה מקור ההילולה העיקר שיש סיבה למסיבה

  • שגם השנה זכרתי לא לתלות כביסה בערב הדלקת המדורות

 

 

מה קרה לי כשפגשתי את הצהוב של מכבי

 

את זה שאני מאותגרת קשב וריכוז כבר סיפרתי לכם במאמרים קודמים. העובדה הזו מקשה עלי ביותר לעקוב אחרי משחק כדורסל. עד שאני מבינה בידיים של מי הכדור הוא כבר עובר הלאה, ואני לא מזהה "צעדים" גם כשמראים לי שידור חוזר בהילוך איטי...

ואם נוסיף לכל זה את אלמנט העייפות שהוא מנת חלקי בזמן האחרון, אז איך אפשר לצפות ממני להתרגש ממשחק כדורסל? גם אם זאת מכבי בפיינל פור.

רק ששמעתי את הצעקות של בן זוגי היקר ואת שאגות השמחה של השכונה כולה, העברתי ערוץ. הלב שלי התרחב לנוכח היציע הצהוב ולנוכח התרגשות המטורפת של השחקנים, המאמן, העסקנים, האוהדים. חשבתי לעצמי עד כמה מתוק ניצחון בלתי צפוי, עד כמה מתוק הוא המחטף.
 

ומה ריגש אותי כל כך?
 

  • שלתשוקה כח הרבה יותר חזק מאשר ליכולת

  • שלפעמים מספיק לרצות הכי חזק שבעולם

  • שסטייט אף מיינד ( הלך רוח ) קובע איך יראה היום שלנו

  • שהשלם גדול מסך חלקיו

  • שאין כמו אוהדים. הם בחיים לא יחליפו חולצה

  • שלפעמים ממש משתלם לנסוע בעקבות האהבה

  • שפרשנינו יושבים ביציע. מי שקובע את התוצאה הם אלו שעולים על המגרש

 

 

השבוע פגשתי שמשות בכל מני מצבי צבירה, פגשתי אש צהובה מן העבר ובהווה, פגשתי אליפות צהובה ולשמחתי וגיליתי עוד נקודה צהובה.

יש לי בת חיילת שמהיום שהיא התגייסה היא הפכה ל"מורעלת". אלא ש"מורעלת" של פעם היא "צהובה" של היום.

 

אז שיהיה לכולנו ימים צהובים ושמחים

עם שמש בשמים ובלב

אהבה גדולה

קלריסה

 

* את הקורס "שבע שמשות" מעבירה קרן לוי המיוחדת באוהל הטיפי הקסום שלה

 

 

     052-4790654    |    clarisa@clarisateitel.co.il