• Wix Facebook page
  • Wix Facebook page
     052-4790654    |    clarisa@clarisateitel.co.il

 

13/5/2014
 

25 בעומר וגברת עם זקן ומה זה אומר עלינו

 

עליתי במוצאי שבת בסופו של יום לחדרי,  עם כוונה מלאה להתכונן לשנת הלילה לקראת שבוע חדש. לפני שפרשתי, עסקתי בחיפושים אחרי הנושא של המאמר הבא שלי אליכם ותהיתי...איך זה שהפעם זה כרוך במאמץ? אין חגים מועדים או מפגשים אקראיים עם נמלה חרוצה, אז אין לי על מה לכתוב?

ספירת העומר זה הדבר הכי מעניין שקרה השבוע? אולי... בינתיים, לילה טוב.

נכנסתי לחדר השינה שלי. הטלוויזיה דלקה בקולי קולות ושידרה אל אוזניו הישנות זה מכבר של בן זוגי היקר. ערוץ אחד המיתולוגי גאה להציג את: תחרות האירוויזיון. (אני מחזיקה בכוח את אצבעותיי לבל יקלידו שמות תואר שאתחרט עליהם אחר כך...)

התמקמתי במיטה והתחלתי לבהות במסך. אין לי סיבה מוצדקת לכך שלא החלפתי ערוץ. מה לי ולזה? הרי חלפו עשורים רבים מאז ימי הזוהר של "אבניבי" ו"הללויה" ולהוציא את שירי מימון האגדית שהפרה את השקט היחסי סביב התחרות הזאת, ודנה אינטרנשיונל הדיווה עם כנפי התוכי, אין לנו כל כך מה לחפש שם. בכל הנוגע להשתתפות של ישראל לאחרונה אין לנו הישגים ראויים לציון. ואני ממש מתנצלת בפני מיי פינגולד המדהימה שאפילו לא ידעתי שהיא נציגתנו הפעם.

המשכתי לבהות במסך. תהיות רבות עלו בי...בעיקר על יבשת אירופה ועל השינויים הדמוגרפיים שחלים בה בשבעים השנים האחרונות, ואיך התהפך על הגזע הארי כל התבשיל על הראש. גם רמת ההתלהבות של הקהל הצליחה להרים לי גבה. מילא "כוכב נולד", מילא ה"אקס פקטור" או שומו שמיים "דה וויס" שם קורה משהו התפתחותי... אבל כאן? יומיים וחצי של תחרות שלא בונה מתח ועניין? ועם מתחרים שמשעממים אפילו את עצמם. (כמה ביקורת עלתה בי...חסרת גבולות שכמותי...)

אחרי מופע ראוה של דגלי המדינות המשתתפות, בו לא מצאתי את דגל ישראל ורק אז נודע לי שנציגתנו לא עלתה לשלב הגמר, החלו לעלות הזמרים, אחד אחד לקולו הערב של הקריין.

עברתי מבהייה להתבוננות. ושוב בתוך ראשי עלו ובאו אין סוף משפטי ביקורת, לא עלינו, תוך כדי ניסיון ניבוי של הזוכים בהתבסס רק על חיצוניותם.

אחרי עשרה נציגים, הגיע תורו/תורה של נציג/נציגת אוסטריה. היא/הוא עלו לבמה ומתוכי נפלטה יציאה בלתי נשלטת:

"איחס...!!!" אישה עם זקן...זה מתאים לקרקס...למה ככה כאן בתחרות שכזאת?

3 שניות לקח לי לקחת את ה"איחס" שלי בחזרה.

היא/הוא כאן ומיי שלך לא. אז תשאירי לה את חובת ההוכחה. חכי לביצוע שלה ואז נחזור לנהל על זה דיון. המשכתי לי קלות בשיחה קולחת ביני לביני.

עשרה שירים מיותרים עברו וקיצרו לי את הסבלנות לאין שעור. ריחמתי על קונצ'יטה, המבצע/ת האוסטרי/ת על כך שאני ניגשת לשמוע את השיר שלו/ה עם מטען שלילי.

ואז היא/הוא התחיל/ה לשיר, והאיחס שלי ממקודם התחלף מהר מאוד בדמעות של התרגשות. גופי הצטמרר לנוכח הקול המפתיע שגרם לי גם להקשיב למילים שנמצאו מדברות אלי.

ומה ריגש אותי כל כך?

  • שיש אנשים שיודעים בדיוק מי הם והם מסוגלים לעמוד על במה מול עיניהם הצופות של 14 מליון איש ולשיר לתוך רמקול: אני קם כמו עוף החול מתוך העפר ואפר, אני בדרך לטרנספורמציה, אני בדרך להיוולד מחדש

  • שיש אנשים שלא מפחדים לחפש עוד ועוד את האני האמיתי שלהם

  • שהאדם שזוכה בחופש אמיתי הוא זה שבחופש להיות מי שהוא נולד להיות

  • שיש אנשים גיבורים שמסוגלים לצאת ביג טיים מהקופסא

  • שמי שלא עוצר מעצמו מלבטא באופן שלם את אוסף כישרונותיו הוא הזוכה האמיתי

  • שיש מי שגילה שהדרך היחידה לליבם של האחרים היא ללא ספק האותנטיות

  • שאפשר לזרוח עם שער ארוך שמלת נשף וזקן. צריך רק לוותר על "מה יגידו"

  • שתמיד יש לנו שתי ברירות: להסתתר או להתגלות

 

אני חייבת להודות שאני קצת מקנאה בטום נויוורת' הידוע בשם הבמה שלה קונצ'יטה וורסט. הוא בן 26 בלבד ועושה בגבורה גדולה את מה שרובינו היינו רוצים ולא מעיזים לעשות במשך חיים שלמים...

חשבתם שרק העמידה על הבמה היא בגדר מעשה יוצא דופן של אומץ וגבורה? אז זהו, שלא...

שם הבמה שאמנית הדראג בחרה לעצמה הוא הצהרה בפני עצמה:

"קונצ'יטה" הוא שם נשי ספרדי מקובל, ובסלנג ארגנטינאי הוא משמש לתאור עבר המין של האישה. "ווּרסט"  פירושו נקניק בגרמנית... משחק מילים מתגרה מיגדרית, המשלב בין גבריות ונשיות באותו אדם...

 

אני לא יודעת עכ כמה החברה במיקרו ובמאקרו הולכת איתן לכיוון יציב של סבלנות וסובלנות, קבלת השונה והאחר. אך גם אם הכיוון חיובי, אין ספק שרוב הדרך עוד לפנינו... בעוד שביבשת אחת מנצח/ת גברת עם זקן בתחרות שירה פופולארית, ביבשת אחרת נחטפות 200 נערות רק משום שהעזו להרחיב את ההשכלה שלהן... בעוד שבתוך מדינה אחת נמצא נשים חזקות בעמדות מפתח, נמצא גם אישה נעולה בתוך ביתה נתונה למרותו של בעל מתעלל.

 

אין זה משנה מה דעתי האישית על גברת עם זקן. אני רק מודה לה/לו על מה שהיא/הוא הציפו אצלי.

גם ברמה האישית וגם ברמה החברתית.

ונותרתי עם שאלות:

מה איתנו? היכן אנחנו מוצאים את עצמנו בשבילי האותנטיות? עד כמה אנחנו קרובים או רחוקים ממי שאנחנו באמת? ממי שנולדנו להיות? עד כמה אנחנו מנוהלים על ידי קולות חיצוניים ו/או "מה יגידו"? עד כמה אנחנו מוכנים להרחיק לכת בשביל להיות מי שנועדנו להיות?

 

אהבה גדולה

קלריסה

 

רוצים לדעת איך אני עושה את זה? 

קבלו ממני במתנה תרגיל יישומי לעבודה עצמית : איך תדעו מי אתם באמת

     052-4790654    |    clarisa@clarisateitel.co.il